תמיד תקשיבי לאבא // יעל וקנין 125

  • ככה אני בוחרת לסיים את יומי.
    עם תובנות חדשות ומבט קדימה.

"תמיד תקשיבי לאבא."

אבא שלי ,כמידי יום שלישי הגיע אליי היום "למריבה השבועית" שלנו.
על הפרק בתי אפרת.


מצד אחד אני , הטוענת שהוא מבוגר מידי איטי מידי וחושבת שאינו מבין ולא מודע למורכבות של יציאה מהבית עם אפרת הנמצאת על הספקטרום האוטיסטי.

מנגד הוא, הכל יהיה בסדר,תשחררי,רוצה לראות שהכל בסדר תבואי גם .

בחוסר רצון הסכמתי ונתתי לו לקחת את כל ילדיי לקניון ,אמרתי לו "בוא נראה אותך מסתדר לבד אני אגיע בהמשך.."
באמת לקחתי לעצמי כמה דקות…90 דקות
טיילתי וקניתי לעצמי כמה דברים על מנת שאלמד לאהוב להרגיש יפה כמו שהמטפלת שלי ביקשה ממני ורק אז הגעתי אליהם.
מרחוק ראיתי את ילדיי בגימבורי ולא מצאתי את אפרת…
כשהתקרבתי ראיתי שהיא יושבת בשקט ליד סבא ומשחקת בבובות שכל כך רצתה שיקנו לה ,שותה קצת מים.
לשניה חשבתי לעצמי שהיא נראית כמו כולם,התמוגגתי לראות אותו כבר לא צעיר נותן לילדי ,נכדיו את מה שלא יכל לתת לי ,זמן איכות.
כל שאר הדברים קיבלתי בשפע..
הוא שם איתם כמו ילד נוסף מעניק להם מזמנו.

פתאום היא צעקה כולם הסתכלו והוא הביט בעיניי וחייך ,הוא מבחין כי אני נבוכה ואומר לי
"תרימי את העיניים מהריצפה ותני לה לצעוק עד השמיים"
הוא לא מתרגש ממה שהעיניים של האחרים משדרות.
צוחק על כל העולם כי הוא זכה להוציא את נכדתו לקניון.
הוא מסתכל עליה ואומר לה "חזק יותר לא שומעים" והיא…צוחקת וחוזרת לשחק בבובות שכל כך רצתה שיקנו לה…הוא קנה לה.

לא רק שלמדתי שאבא תמיד צודק,פשוט התאהבתי בו היום מחדש.
למדתי ממנו לשחרר את הבושה,למדתי שהבת שלי חשובה יותר מכולם ושמגיע לה גם להנות ,בדיוק כמו כולם.

רק אמרתי כן לאבי ופרק חדש בספר שלי שלא היה קיים לפני פשוט כתב את עצמו ,לא העלתי על דעתי כמה שהוא חשוב,זה שמדבר על התמודדות עם בושה,זה שמספר לכולם שאמהות לילדים עם צרכים מיוחדים חוששות ונמנעות מלצאת איתם לבלות.
איך צבע עורה של בתי(לבן כסיד) לא הדליק לי נורה אדומה ודחף אותי להתמודד עם כל פחדי למענה…
מזל שיש את זה שמביט מהצד ולא מפחד להגיד לך את כל האמת בפרצוף.
תודה על סבא.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Send this to a friend