על סף השבר / א.י.פ 118

על סף השבר / א.י.פ 119

עמדתי שם, על סף השבר, שנייה מלאבד את משמעות חיי.
כיוון שהייתי לבד הרשתי לעצמי להתפרק; בכי מטלטל, מפלי דמעות וכאב בלתי פוסק ירדו מעיניי.
איני יודע היכן כאב זה היה לפני שהתפרץ, אך מרגע שהחל להישפך מגופי דבר לא יכל לעצרו.
הייתי מלא כאב, ככלי מוצף עד כלות במים וכשפתחו עליו את הברז שוב לא יכול הוא עוד להכיל, ולכן שופך כל שמתווסף.
עמדתי שם, על סף השבר, מקבל את כל שהיה עד כה, איני יודע מה יהיה בעתיד אך חיים ידועים מראש אינם חיים, כי בשביל לחיות הרי צריך כל פעם למות מחדש.
איני יודע מי הייתי לולא עשיתי את שעשיתי, איני יודע מי הייתי מבלי אלו שנכנסו לליבי במהלך חיי, אך יודע אני דבר אחד, והוא- שאיני מצטער על דבר. מה שהיה היה.
וכשעמדתי שם, על סף השבר, חושב שוב ושוב על אהוביי שנעלמים לאט לאט, כמשב רוח אביבי החולף על פני הרחוב ונעלם, כאילו לא היה מעולם, חשבתי כך;
במהלך חיי פגשתי אנשים רבים ואינם עוד, אהבתי כמו שלא יאהבו אותי לעולם ואהבתי פגה, חשבתי אין סוף מחשבות- והן אינן עוד.
אך דבר אחד לעולם לא יאבד לי, והוא מספר השקיעות שראיתי בחיי, 5,840 ליתר דיוק.
5,840 פעמים שבהן עמדתי נפעם ועצור נשימה מול עולם זה. אני, הקטן שבקטנים מול שמש כל יכולה, והיא אינה משמידה אותי, ובנוסף לכך יכול אני לראותה בהתפעמות והתרגשות אין סופית, ולהנות מכוחה הרב.
איני יודע מה אחרים יאמרו על כך, אך אין ספק שפלא זה הוא הפלא הכי גדול שקרה לי במהלך חיי.


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Send this to a friend