מה אנחנו רואים ומה יש באמת? \\ רומן בריקר

1 בספטמבר 2017

זה היה ביום חורפי. עליתי על האוטובוס לנסיעה שגרתית ממרכז העיר אל ביתי. לא היו מקומות פנויים, ונעמדתי מול הדלתות האחוריות. התקדמנו כמה מטרים מהתחנה, והרמתי את מבטי מהטלפון אל החלון. לתדהמתי גיליתי שהשמיים ממש לא דומים למה שהם היו לפני דקות ספורות, כשהמתנתי בתחנה. עשן סמיך כיסה אותם. מה זה יכול להיות, אולי שריפה?

לא. לא הגיוני שזאת תהיה שריפה. תוך זמן קצר כל כך היא לא יכולה להגיע לממדים כאלה. ואם היא בוערת הרבה זמן, כבר מזמן היו מגיעים מכבים אותה הכבאים. חוץ מזה, הכול רטוב בחוץ עכשיו. זה בטוח לא שריפה. אולי ערפל?

גם לא הגיוני… ערפל בדרך כלל מתפוגג בשעות הבוקר. וגם כשהוא קיים, הוא שוקע למטה. ובמקרה הזה, העשן הסמיך עלה כלפי מעלה.

אחרי כמה שניות נוספות של תהיות, התעלומה נפתרה. זזתי כמה צעדים, והבטתי דרך חלון אחר. התברר לי שהכול בסדר גמור. אין שום עשן סמיך בשמיים. החלון שהבטתי דרכו, היה מעוות או מלוכלך, והשמיים שראיתי דרכו, נראו כך גם הם.

עכשיו הגענו לקטע שבו אני אענה על השאלה שבטח התעוררה אצל חלקכם. לשם איזו מטרה סיפרתי על החוויה המרתקת הזאת שלי?

המשך הפרק יהיה בעצם התשובה לכך…

בתחילת הנסיעה הזאת הבנתי מסר חשוב מאוד. חשבתי עליו במשך החצי שעה שלקח לאוטובוס להגיע עד ביתי, וכשירדתי ממנו, התובנה הזאת כבר הייתה מגובשת.

איננו רואים את המציאות בצורה אובייקטיבית, כמו שהיא באמת. מה שאנחנו רואים או שומעים, עובר סינון דרך פילטרים של השקפת עולמינו לפני שדעתנו מתגבשת על כך.

מה הכוונה?

שני אנשים שונים ישמעו את אותו הסיפור, אך כל אחד יסיק מסקנות שונות. אותם האנשים יעמדו ויתצפתו על נוף פנורמי, וכל אחד ישים לב לפרטים אחרים. כל אחד מעבד את המידע שמקבל דרך חושיו, לפי המערכת המורכבת בתודעתו.

רגע… זה נשמע מאוד פילוסופי, אבל האם זה באמת כך בחיים האמתיים? איך למשל העיקרון הזה מיושם אם אותם שני האנשים יסתכלו  על דף שכולו שחור למשל, או לבן? אז הרי לא יהיו ביניהם חילוקי דעות. כך זה גם בחיים, כאר ירד הלילה, שניהם יסכימו על כך שעכשיו חשוך בחוץ. וכאשר תחזור השמש לזרוח, שניהם יסכימו שעכשיו מואר.

אך יש פרט אחד קטן וחשוב שעלינו לקחת בחשבון:

החיים הם לא שחור ולבן!

והם גם לא אפורים. אנו רואים את החיים דרך הפילטרים של תודעתנו. גם כשמדובר בדברים מוחלטים כמו יום ולילה. כולנו מסכימים שהלילה חשוך והיום מואר, אך אצל כל אחד מאתנו מתעוררות עקב כך תחושות שונות. מישהו מקבל השראה ונחת כאשר יורדת החשכה, ומישהו אחר מפחד ונלחץ מאותה החשכה.

אותה תמונה שיראו כמה אנשים שונים, אותה מנגינה שישמעו, ואותו ריח שיריחו, יעלו זיכרונות שונים אצל כל אחד. אדם אחד ייזכר בזיכרונות ילדות נעימים וחמים, בזמן שאצל חברו יעלו אסוציאציות לא נעימות כל כך. האדם השלישי בכלל לא יחוש כלום עקב כך…

הגבולות שלנו נקבעים על ידינו בלבד. אפילו שבדרך כלל הם מוכתבים מסביבתנו, אנחנו בסופו של דבר מחליטים אם אנו מקבלים אותם או לא. ועל כך אמשיך לדון בהרחבה בפרק הבא.

או קיי, אז הגענו למסקנה שהשקפת עולמינו אינה אובייקטיבית. אז מהי בעצם השקפה אובייקטיבית? האם אנחנו יכולים לנקות את תודעתנו לגמרי, ולראות את העולם כמו שהוא?

לא. וגם אין צורך. העולם קיים בתוך עיני המתבונן. אפשר להתקרב אל האובייקטיביות הזאת ברגע שנצא מכל המסגרות שאנחנו נמצאים בהן, ונצפה עליהן מהצד. אך איני חושב שרבים מאתנו יסכימו לעזוב הכול ולהפוך לנזירים בהרי הימלאיה. אך קיים בכל זאת פתרון שיאפשר לנו להפוך את עולמינו למקום טוב יותר, מבלי לשנות את חיינו באופן דרסטי.

הפילטרים של תודעתנו ניתנים לשינוי ולהחלפה. פילטרים של פחד ושנאה צובעים את עולמינו בצורה מגעילה. גם אם נראה לנו היום שהשנאה נותנת לנו כוח, מחר הגלגל יתחלף וכל הרוע שפיזרנו, יפנה לנגדנו.

פילטרים של אהבה הדדית וכבוד לאחר, יצבעו את עולמינו באופן נעים ויפה. החיים שלנו יהפכו לטובים יותר, ברגע שאנו נתחיל להסתכל על העולם דרך אהבה שאינה תלויה בדבר, וחמלה לאחר. אז אנו גם נגלה את הדרך לפתור קונפליקטים ישנים, ועל ידי כך לסלק את שאריות השליליות שעדיין קיימים בינינו.

בשני המקרים, ככל שנשקיע יותר אנרגיה, כך נקבל יותר ממה שהשקענו בו. בשני המקרים חוקי הקארמה ממשיכים לפעול, גם אם לפעמים זה נשגב מבינתנו.

והכל מתחיל בנו. כל הרע וכל הטוב בעולם, מתחיל בכל אחד מאתנו. אז בואו נרכיב פילטרים טובים ונעימים בתודעתנו, ונהפוך את העולם למקום טוב יותר.

הכתבה הבאה ממש פה מתחת.
לחצו כאן!



מה דעתך?