ההליכה במדבר 121

הלכתי במדבר וחיפשתי את עצמי…
הלכתי במדבר ופתאום ראיתי
ממש מתחתי משהו קבור..
התכופפתי, חפרתי והופ הוצאתי
ממש באמצע המדבר
לב קבור..
איך ככה אנשים עושים!! הרי זה אסור! לב אמור להיות בתוך הגוף.. לאהוב, לכעוס, לצבור זכרונות
הסתכלתי מקרוב והינה יש שם על הלב,
אויש זה מקסים, עכשיו הלב יחזור לבעלים.
רצתי מהר ודפקתי על הבית היחידי שבאמצע המדבר..
והינה יצאה אישה הסתכלה עליי עם הלב ביד וחייכה..
אמרה לי "אני רואה שאת עם הלב שלי ביד הוא שלח אותך לקרוא לי חזרה?"
הייתי מופתעת.. אמרתי לה "לא גברתי מצאתי הלב הזה קבור במדבר"..
"טוב אז אין לי מה לעשות בו" אמרה עצובה והסתובבה לביתה
"אפשר רק לדעת למה קברת אותו שם, באמצע המדבר?" שאלתי מהר לפני שהיא סוגרת לי את הדלת של ביתה בפנים.
"זה מאוד פשוט האמת וגם לא כזה מיוחד..
פעם היה מישהו שאהבתי כל כך והוא פשוט הלך ..
הלב הזה הכאיב כל פעם שהוא פעם.. כי בכל פעימה היה ניתן לשמוע את שמו של אהובי שהלך ואת הדברים הקטנים שלי אמר..
אהובי הלך לו לטייל במדבר, אז יצאתי אחריו וחיפשתי אותו, אך ללא הצלחה
אז הוצאתי את ליבי והשארתי אותו שם, באמצע המדבר למקרה ויתגעגע וירצה לשוב.
והינה אני פה, הקמתי בית באמצע המדבר ואני מחכה.. מחכה שיחזור ואת ליבי אהובי ירכיב בחזרה למקומו, כי בלעדיו אין לי מה לעשות עם ליבי ככה סתם בתוכי.."
הלכה האישה
ואני חזרתי למדבר..
חזרתי למדבר ומצאתי.. את אותו מקום בו הלב היה קבור..
ליד הלב שמתי שלט "היזהרו לא לדרוך, פה קבור לב של אדם קצת עצוב"


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Send this to a friend