באולפן החדשות

2 בספטמבר 2017

אולפן החדשות
עיתונאי בקול אדיש
בין תחזית לפרסומות,
מעשיות אימה מגיש.

כמו סיפור רחוק שנות אור,
הוא מציג את הזוועות;
עולה מספר התאונות,
אחוז העניים גדל.
יש ילדים קפואים ברחוב,
אז תשתדלו להתרגל.

במדינה שהיא ביתנו,
כך כתוב לי כאן מולי.
השנאה לבשה אדרת,
לכבוד עוד שישי ישראלי.
אדם מוכה כי הוא שונה,
אישה שווה הרבה פחות.
אבל זה סתם כבד מדי,
אז נעבור אל הבדיחות.

שדרן עם איפור על הפנים,
כל שעה מרחיק עדות.
יראה את כל הנתונים,
אך לא יודה בוודאות:
בגיל צעיר הוכרחתי,
להחזיק רובה ולהרוג.
אין לי כסף לדירה,
מצב הפנסיה גם לא טוב.
הוא לא יגיד: הבנות שלי
יוטרדו על ידי קצין בכיר.
כאן תמה המהדורה,
ועכשיו למזג האוויר.

איך הוא מסוגל בכלל,
לעבוד כך מבלי לברוח?
על כל הרוע לספר,
בקול יבש מבלי לצרוח.
איך אותו זה לא שובר,
לשבת בחיבוק ידיים.
איך הוא עוד לא התפטר
ואני על הספה עדיין?

הכתבה הבאה ממש פה מתחת.
לחצו כאן!



תגובה אחת

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) ב- 14 בספטמבר 2017 בשעה 16:49

    מצמרר ומרגש, זה מעולה



מה דעתך?